הרשעת אברהם אשכנזי ברצח בכוונה תחילה של המנוח נזאר אבוזי ז"ל בדקירה בגן בנימין בחיפה

השופטת שושנה שטמר, אב"ד:

המיוחס לנאשם בכתב האישום

1.         ביום 13/12/05, בשעה 19:00 לערך, מצא נזאר אנבוזי (להלן - " המנוח") את מותו מדקירת סכין, שננעצה באזור בית החזה השמאלי שלו, ופגעה בלבו.

המחלוקת העיקרית להכרעתנו בתיק זה היא, אם הוכיחה המאשימה, כי הנאשם הוא שגרם למותו של המנוח בדקירת סכינו. היה ונקבע שאכן כך הוא, נוסיף ונכריע בשאלה, אם התקיים אצלו היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת הרצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין"), המיוחסת לו על ידי המאשימה.

2.         בכתב האישום נטען כנגד הנאשם כדלקמן:

המנוח והנאשם התקוטטו בשל חוב כספי, שהנאשם נשה במנוח. האירוע היה ב"גן בנימין" בחיפה והוא מורכב משני עימותים, או שני שלבים, בין הנאשם למנוח.

בשלב הראשון, כשנפגשו המנוח והנאשם בגן, הכה המנוח את הנאשם ותלש מעל צווארו שרשרת (להלן - " השלב הראשון").

בשלב השני, שהחל מיד לאחר מכן, עזב  הנאשם את הגן, רץ לדירתו הנמצאת בקרבת מקום, ובכוונה לגרום למותו של המנוח, הצטייד בסכין, בעלת להב באורך של כ-20 ס"מ, וחזר בריצה לגן. בהגיעו למנוח, אשר עמד בגן וגבו אל הנאשם, סובב אותו הנאשם ודקר אותו בסכינו דקירה אחת באזור בית החזה השמאלי. מיד לאחר מכן, נמלט הנאשם מהמקום (להלן - " השלב השני"או " שלב הדקירה").

הדקירה גרמה נזק ללבו של המנוח, והוא נפטר בגן, בסמוך לאחר שנחבל מסכינו של המנוח.  

עקב מעשיו אלה, האשימה התביעה את הנאשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - " חוק העונשין").

3.         ראיות התביעה מתבססות על הודאת הנאשם בהשתתפותו בשלב הראשון של האירוע, על

עדי ראיה, על עדים, שטענו כי הנאשם הודה בפניהם על כך שדקר את המנוח, ועל ראיות נסיבתיות נוספות. אקדים מסקנה להנמקה ואומר, כי הפסיפס המלא של ראיות התביעה, שכנעו אותי מעל לכל ספק סביר, שיש לענות בחיוב על השאלות  שהצבתי בראשית הכרעת הדין, דהיינו, כי הנאשם הוא זה שדקר את המנוח וכי נתקיימו לגביו היסודות של עבירת הרצח בכוונה תחילה.

תמצית גירסת הנאשם

4.         בהודעותיו במשטרה, לא שיתף הנאשם פעולה עם חוקריו ולא מסר התייחסותו לטענות   החוקרים כלפיו ולראיות אשר סיבכו אותו בביצוע המתתו של המנוח (וראו:  ת/1, ת/2, ת/5א' ות/6).

בעדותו בבית המשפט הודה הנאשם במיוחס לו בשלב הראשון של האירוע, דהיינו כי הוא היה זה שהתקוטט עם המנוח, אולם הכחיש כי חזר לגן לאחר השלב הראשון, וקל וחומר כי דקר את המנוח.

ראיות התביעה באשר לזהות הרוצח

5.         אחלק את ראיות התביעה לארבע חטיבות:

הראשונה כוללת את הודאתו של הנאשם בהשתתפותו בשלב הראשון של העימות עם המנוח ובכך שהמנוח תלש מצווארו שרשרת שהיתה לו.

השניה מתייחסת לעדויות של עדי ראיה למעשה ההמתה, שנזדמנו לגן ונקלעו לאירוע. עדים אלה תרמו למסכת ראיות התביעה בביסוס עובדות אלה: הם תיארו את שני השלבים, שלב הקטטה ושלב הדקירה. הם קשרו בין המתקוטט עם המנוח בשלב הראשון לבין המתקוטט והדוקר בשלב השני, ועמדתם היתה כי המדובר באותו אדם. מסקנתם זו היתה על סמך זהות בגדיו של המתקוטט בשלב הראשון עם בגדיו של הדוקר בשלב השני ועל פרטים שהצליחו לקלוט מדמותו, אולם הם לא הבחינו ממש בתווי פניו. חלקם אף שמעו כי הריב בשלב הראשון היה בשל חוב, וראו את המנוח מכה את הנאשם בשרשרת. חלקם אף שמעו את הנאשם כועס על תלישת השרשרת כיוון שהיא ניתנה לו על ידי הוריו.   החטיבה השלישית של הראיות כוללת את עדותו של העד רמי דרגמה (להלן - " רמי"), אשר הכיר את הנאשם, נכח בדירתו של הנאשם כאשר האחרון חזר לדירתו, על מנת לקחת סכין כדי להרוג את המנוח, עקב אחריו לגן, ולטענתו ראה אותו דוקר את המנוח.